מסע של מילים, זיכרון וחיים
אודות
מזה שש שנים שאני מנחה סדנאות כתיבה וסרטים אוטוביוגרפיים במרכזי יום של עיריית תל אביב ובקהילת "חוכמת ההזדקנות".
אלו הם מפגשים שבועיים של מרחבים אנושיים, אינטימיים ומכילים. גברים ונשים בגיל השלישי והרביעי שמתבוננים.ות בסיפור חייהם.ן וכותבים.ות אותו.
בכל מפגש כותבים אודות נושא אחר - ילדות, בית, אהבה, אובדן, צמתים, חרטות, הישגים - ודרכו נפתחת הדלת לזיכרונות, תובנות וחיבורים מפתיעים בין עבר והווה.
המשתתפים והמשתתפות אינם.ן צריכים.ות "ניסיון בכתיבה" – אלא רק סקרנות, פתיחות, ורצון להעניק לסיפור חייהם.ן משמעות והקשר ישנים-חדשים.
המטרה
סדנאות הכתיבה מזמינות לתהליך של התבוננות, עיבוד ומשמעות.
לא מדובר בכתיבה ספרותית "יפה", אלא בתהליך אישי ועמוק שבו המשתתפים והמשתתפות בוחנים.ות מחדש את סיפור חייהם.ן באמצעות הכתיבה.
המטרה איננה להגיע ליצירה מושלמת – אלא לעבור תהליך.
תהליך שבו אנו נותנים ונותנו מילים לחיים שלנו, מבינים.ות לעיתים באור חדש מערכות יחסים, מצבים, ואירועים שעיצבו אותנו, ומשרטטים קו פנימי של זהות שנמתח על פני השנים.
בגיל מבוגר, כאשר תפקידים מסורתיים כמו עבודה או הורות פעילה נחלשים, יצירת רצף סיפורי – נרטיבי – מאפשרת להחזיק את תחושת הזהות באופן רציף ומשמעותי.
המילים שנכתבות כאן הופכות לקפסולה של זיכרון, מסר אנושי שנשלח קדימה – מתנה לדורות הבאים.
במילים פשוטות – זו דרך להחזיק את הסיפור שלך, ולתת לו להמשיך לחיות גם אחריך.
שיתוף
לצד הכתיבה האישית, יש ערך עמוק למילים שנאמרות בקול – ונשמעות.
השיתוף של חומרים כתובים בקבוצת הכתיבה יוצר תחושת שייכות, אמפתיה וקרבה.
עבור משתתפים ומשתתפות רבים, הקבוצה הופכת למרחב המפיג בדידות ומאפשר להרגיש – "אני לא לבד בסיפור שלי."
מעבר לכך, השיתוף עם בני משפחה – ילדים, נכדים ונכדות או קרובים אחרים – יכול להעמיק את ההבנה של סיפורים משפחתיים שנשארו בצל, לפתוח דיאלוג בין-דורי, ולאפשר לדורות הצעירים להכיר רבדים עמוקים בעבר המשפחתי.
המילים הכתובות הופכות לגשר – בין מה שהיה לבין מה שעדיין ממשיך. בין הדורות, בין קולות שונים במשפחה, ובין חלקים בתוכנו.
